מיומנה של בריונית

Posted by on Jan 9, 2014 in אישי, נושאים חשובים | 4 Comments

אני מתביישת במילים שאני עומדת לכתוב כאן, אבל אני חייבת לאחי ולילדים האחרים. חנני הפוסט הזה מוקדש לך.

אחי הקטן היה ילד שמן. ככה קראו לו בבית ספר, ככה אני קראתי לו. שמן שמן שמן. אני הייתי בערך בכיתה ה׳ כשהוא התחיל להעלות משקל, ואני הייתי הילדה הכי רזה בבית ספר, בכל בית ספר. בכל פעם שהייתי רואה אותו אוכל עוד ממתק הייתי מעירה לו. הוא היה ממש מכור למעדנים, אמא שלי הייתה קונה כל כך הרבה מעדנים, והוא היה מחסל את כולם. בבית הספר הילדים היו מרימים ידיים ואומרים לו “שומנים”. הוא שנא ללכת לבית הספר, הוא שנא ללכת לבריכה ולים. הוא היה ילד עצוב, ילד מופנם. ככל שהיה עצוב ומופנם יותר, כך היה אוכל יותר, כל יום שישי הוא היה אוכל קערית של עוגיות זהבה ושלושת הדובים שלמה לבד בקערה עם חלב, ממש כמו דגנים. אני הייתי הביריונית של הבית, אני הייתי מגיעה ועושה ״סופגנייה״ עם הבטן שלו, הייתי אומרת לו לשלוט בעצמו, הייתי אומרת לו שהוא חלש, הייתי הופכת את חייו לגיהנום. העניין הכי מטורף בזה הוא , שחשבתי שאני עוזרת לו. חשבתי שאם לי יהיה אכפת ואני אציק לו הוא ירד במשקל ואז הוא יהיה מקובל ואז הוא יהיה שמח. לא חשבתי שאני זו שמצלקת אותו, אני- האחות הגדולה שאמורה לאהוב אותו בכל מצב, אני שוברת לו את הלב כל יום מחדש.

כשהוא הגיע לכיתה ז’ הוא התחיל להתעניין בשחייה, המאמן שחייה המקומי ג’קסון היה מעודד אותו, מלמד אותו לאכול נכון, לאט לאט הוא התחיל לשחות בלי חולצה, התחיל להשתתף בתחרויות, הכיר חברים חדשים והתחיל לבנות אמון וביטחון בעצמו. העניין הוא לא שהוא רזה בסופו של דבר, מבנה הגוף שלו הוא מסתבר, רזה, אבל גם אם הוא לא היה מרזה, הוא מצא משהו שהוא אוהב, הוא למד לאכול נכון ובריא והוא נפתח חברתית. ג’קסון היה בשביל אחי כל מה שאני לא הייתי, בזמן שאני חשבתי שבוז ולעג ו”אהבה קשה” תעבוד, ג’קסון נתן לו תשומת לב, החמיא על כל התקדמות, לימד על תזונה נכונה, והיה שם עבורו כשהוא הרגיש חלש.

אני הייתי בכיתה ה’ וזו הייתה האסטרטגיה שלי. הקופירייטרים, המפרסמים, המממנים הם כולם מבוגרים, ועדיין מתמודדים עם המצב בדיוק כמו ילדה בכיתה ה’, לועגים, פוגעים, נותנים תחמושת לביריונים אחרים. ביריונים כמו שאני הייתי. יש כל כך הרבה דרכים להתמודד עם ילדים בעלי בריאות לקויה כתוצאה ממשקל, ולצחוק עליהם ברחבי הכבישים היא לא הצורה.

מי שמכיר אותי ואת אחי היום יודע כמה אנחנו קרובים, הוא האדם הקרוב ביותר אליי, אני מעריצה אותו ומספרת לו הכל. הצלחנו לעבור את התקופה הזו ולא בזכותי, בזכותו. כי הוא הצליח לסלוח לי, כי הוא הצליח להתגבר על הצלקות שהשארתי בו, כי מעבר לעובדה שהוא היה יפה ותמיד יהיה יפה חיצונית, הוא יפה מבפנים. עד היום אף אחד מאיתנו לא שוכח, הוא זוכר את כל המילים שאמרתי, אני זוכרת אותן. אני מתביישת בעצמי, אין לי תירוץ. אם אתם חלק מהפרוייקט הזה גם אתם צריכים להתבייש בעצמכם.

4 Comments

  1. יובל
    January 9, 2014

    קראתי בגלל הקמפיין ובגלל שהמליצו לי, הגבתי בגלל ג’קסון – הוא המציל בבריכה שלנו במושב, והוא אכן בן-אדם לעניין, אחד שיודע להגיע לליבו של כל ילד ולעודד אותו. זכיתם. :)

    Reply
    • BeautyBitch
      January 9, 2014

      יובל, תודה שהגבת. בהחלט זכינו לכך שג׳קסון היה בחיים שלנו, אני יודעת שהוא שינה את החיים של אחי.
      אני שמחה שהוא בחיים שלכם עכשיו
      :)

      Reply
  2. Standing Ovation
    January 10, 2014

    כתבת מהמם!

    Reply
    • BeautyBitch
      January 14, 2014

      תודה רבה לך, למרות. אני מרגישה לא בנוח לקבל מחמאות על הפוסט הזה. אבל שוב תודה.

      Reply

Leave a Reply