יש לי חזה קטן

Posted by on Jun 30, 2013 in אישי, נושאים חשובים | 24 Comments

לפני כמה שבועות בביקור שלי בארץ יצא לי לקרוא פוסט מקסים של זוהר ברטל. בפוסט היא מאפשרת הצצה לתוך העולם הפנימי של מישהי שנחשבת לשמנה בקריטריונים של החברה שלנו, והאופן בו המראה שלה הופך להיות חשוב יותר מהפרטיות שלה כשבאופן תמידי אנשים ונשים (כואב לה יותר כשאלו נשים) בוחרות להגיב לה, לייעץ לה ואפילו לנסות לשכנע אותה לעבור ניתוחים מסוכנים. כשקראתי את הפוסט חשבתי שלזוהר יש אומץ שלעולם לא יהיה לי, אומץ לא רק לעמוד בפני עצמה אלא בפני העולם.

חשבתי הרבה מאז, החלטתי לכתוב פוסט משלי, הוא אמנם לא על שומן אבל הוא על נושא שליווה אותי כמעט כל חיי ושבגללו אנשים ונשים עדיין מרגישים בנוח לתקוף את המראה שלי- השדיים שלי. קודם כל, מוזר לי לקרוא להם כך, כי זה מאשר את הקיום שלהם, וכל מי שמכיר אותי יודע שאני מעידה על עצמי ש״אין לי חזה״, יותר קל לי עם המילה ״חזה״ מאשר ״שדיים״, כי חזה יש גם לגברים כביכול והוא לא מחייב גודל, בעוד שלקרוא להם ״שדיים״ עלול לגרום למישהי או מישהו לצחוק עליי ועל היעדר הקיום שלהם, ואני הרי היחידה שיכולה לצחוק על זה. למדתי בגיל צעיר מאוד לצחוק על זה, כי אם אני לא אעשה את זה- אחרות אחרים יעשו.

בגיל 11 דבק בי השם ״שטוחה״ לא בטוחה כל כך למה, זה לא גיל בו לכולן היה חזה, אבל אני חושבת שאולי לי היה אפילו פחות מלשאר. הייתי שטוחה לחלוטין, בנים היו מדברים על זה ועליי לידי, לועגים לי. בנות אחרות נחשבו לנחשקות יותר כי היה להן חזה, במיוחד אורטל (כל השמות בדויים כיוון שאני לא מעוניינת לבייש אף אחת או אחד) שלה היה חזה ״גדול״ במונחים של כיתה ה׳ 2. ידעתי שזה עניין של גיל. שאני אגדל קצת ואקבל מחזור וזה יגדל. בכיתה ז׳ כבר התחלתי לשמוע עצות מבנות אחרות ״תני לבנים לגעת בהם, זה עוזר להם לגדול״ שמעתי מכמה בנות בערב יום כיפור, כשהלכנו בכביש בחושך מוקפות בילדים אחרים ומביטות היטב לאיי התנועה כדי לא להיות מופתעות מתמרים שנזרקים לכיווננו. (ספורט יופ כיפור מוכר בקרית גת) יום אחד הלכתי עם חברה במסדרון בית הספר, תלמיד שהיה בכיתה ח׳ (שנה מעלינו) בירך אותה לשלום, נישק אותה על הלחיים והביט בי ואז בחזה שלי. ״ברווזון מכוער הא? אולי תגדלי להיות ברבור״ וחזר להביט בחברה שלי.  ידעתי שמשהו לא בסדר איתי, ידעתי שאני צריכה לזרז את עניין המחזור הזה ומהר. בינתיים כולן סביבי קיבלו וקיבלו וקיבלו ורק אני לא קיבלתי. בחופש הגדול בין ז׳ לח׳ סבתא שלי קנתה לי במתנה חזיית פוש אפ, חברה שלי אמרה שזה לא יעזור כי אין שום דבר ״טו פוש אפ״ אבל היה לה ריפוד וזה היה מוצלח מבחינתי. כל יום שמתי חזייה, כל יום התפללתי שהחזה שלי יגדל. כל יום הבטתי בטלוויזיה, בעיתונים, מנסה למצוא דוגמאות לנשים שטוחות שעדיין נחשבות יפות ונשיות. הייתה לי רשימה: שרון סטון, מילה ג׳ובוביץ׳, הבחורה ששיחקה את ״ניקיטה״ בסדרת הטלוויזיה.. כל פעם הייתה מתווספת עוד מישהי וכל פעם קיוויתי שזה יגרום לי להרגיש טוב יותר, אבל זה לא עזר. בסוף כיתה ט׳ קיבלתי מחזור. זה לא שינה לחזה שלי במיוחד. עד היום הוא עדיין לא מספיק גדול עבור כל חזיות מידה A. ארוחות משפחתיות הפכו להיות מקום שלא רציתי להיות בו- ״אם תעשי ציצים יהיה לך גוף מושלם״, ״איך תלכי לים ככה?״ ״קצת, לפחות קצת״, ״אנחנו נעזור לך לממן״. אני רוצה להבהיר שאת הדברים האלה לא שמעתי מהמשפחה הגרעינית שלי- הם תמיד תמכו בי ומעולם לא גרמו לי להרגיש לא בסדר בנוגע לגוף שלי, אמא שלי הייתה מודל יופי עבורי, אישה מהממת ושטוחה. אבל אני לא הייתי אמא שלי, לא הייתי יפה כמוה, זה לא ״עבר לי חלק״. בגיל 18 יצאתי עם בחור, הוא נפרד ממני אחרי שבועיים. אחר כך הפכנו לידידים והוא אמר לי שהוא נפרד ממני כי אני שטוחה וזה מפריע לו. הרגשתי לא סקסית, הרגשתי מעוותת, הרגשתי כמו ילד קטן. באותו הגיל חברה שלי עשתה ניתוח חזה,עד הניתוח היה לה חזה כמו שלי. למען האמת זה מה שהפך אותנו לחברות, השיחה הראשונה שלנו הייתה- “איזה באסה זה לשים חזיית פוש אפ, ולחשוב לעצמך שעד שבן ירצה לגעת בהם הם יגדלו, אבל שאת מבינה שהם לא יגדלו וכדאי שתפסיקי ללכת עם פוש אפ כי זה רק יאכזב בנים.” הייתי כל כך עסוקה בלהיות אובייקט מיני טוב לבנים שבכלל לא טרחתי לראות כמה מהמם היה הגוף שלי אז. כשהיא עשתה את הניתוח התחלתי לחשוב על ניתוח ברצינות, החזה שלה היה יפה, עומד, עגול אבל בייחוד- קיים. ביררתי מחירים, אפילו התקשרתי, אבל לא יכולתי לעשות את זה. לא יודעת למה.

אני בת 28 עכשיו, אני עדיין שומעת מכל מיני סוכנות מכירות בדוכנים של ניתוחים פלסטיים כמה יפה יהיה לי, אני עדיין שומעת מנשים שלא מכירות אותי כמה מהמם זה יהיה. המשפחה שלי מזמן שתקה, החברים מסביבי לעולם לא יגידו לי דבר כזה או ישפטו אותי בצורה הזו, ובן הזוג שלי מאוהב בכל סנטימטר בי מעל לראש המקסים שלו. אני כותבת את הפוסט הזה כי אם יש סיכוי שהוא יגיע למישהי שלא כל כך שלמה עם הגוף שלה, למישהי שמחפשת אישורים מבחוץ לזה שהיא לא מושלמת, לא הכי רזה, לא הכי יפה, לא הכי- אני לא יודעת עוד כמה מיליוני קריטריונים מטופשים יש לנו בראש- אני רוצה שהמישהי הזו תדע שהיא לא לבד. שהיא לא צריכה לעשות רשימות, שהיא לא צריכה לחפש דוגמאות, שהיא לא צריכה לעקם את האף מול המראה. אולי לקח לי הרבה זמן, ואולי יש דברים אחרים שמפריעים לי אבל אני לא יכולה לומר לכן עד כמה אני שמחה שלא עשיתי את הניתוח הזה.

מכיוון שזה בלוג טיפוח ואופנה, (אני יודעת שלא כתבתי הרבה זמן ואני באמת מתכוונת לחזור הפעם) אני אשאיר אתכן עם מה שלבשתי ביום אחד שהיה מאוד חמים כאן, בזמן שאחי בא לבקר ועשה לי קצת צילומים. עכשיו 15 מעלות בחוץ, אז אני קצת מתגעגעת לקיץ. אני ממש מתגעגעת לאחי.

טראם

טראם 2טראם 3

24 Comments

  1. ג'ני
    June 30, 2013

    העיקר להרגיש טוב עם עצמך ולא להקשיב לנשמות ה”טובות” וההצעות שלהם.
    בארץ משום מה זה מאוד פופולרי להידחף עם הערות מאוד לא מנומסות ואני בטוחה שבחו”ל אף אחד לא תעיז לגשת אליך ככה.

    בסופו של דבר לכל אחת יש משהו שהיא לא אוהבת בעצמה.
    לי לדוגמא יש חזה גדול וגם אני לא מרוצה.
    יש הרבה בגדים שלא מתאימים לי וקשה לי למצוא מעילים/ג’קטים/כל דבר מכופתר שלא מתפקע בחזה ומשמין אותי בבטן(כשגם ככה יש לי משקל עודף).

    Reply
    • BeautyBitch
      June 30, 2013

      אני מסכימה לחלוטין. חזה גדול מאוד גורר תגובות בדיוק כמו חזה לא קיים, כפי שאמרתי לחברה שלי- חזה קטן גורר לעג, חזה גדול גורר הטרדה.

      Reply
  2. אחת
    June 30, 2013

    לא מבינה למה את כל כך נגד ניתוח. אני עשיתי ניתוח בחזה (לא הגדלה, אלא הרמה) אחרי ששנים שנאתי אותו ואני מאוד מרוצה היום מהתוצאה ומרגישה הרבה יותר סקסית. לא חייבים להשלים עם כל מה שאת לא אוהבת בעצמך

    Reply
    • BeautyBitch
      June 30, 2013

      הי אחת, אני לא נגד ניתוח- אני נגד חברה שגורמת לך לחשוב שניתוח היא הדרך היחידה להרגיש טוב עם עצמך. וזה לא משנה אם עשית אחד או לא, הלחץ הוא מה שמפריע לי. אם עשית ניתוח ואת מרוצה, אני הכי שמחה עבורך. אם הייתי יודעת בוודאות שזה יגרום לי להרגיש סקסית יותר אולי גם אני הייתי עושה את זה. יש לי חברות שעברו הרמה, הקטנה, הגדלה, שינוי פטמות- אני לא חושבת חלילה שהן חלשות ממני באיזשהו אופן, או שאני השגתי משהו שאין להן. הפוסט הזה לא נועד כדי לשפוט אף אחת, אני ממש מצטערת אם זה מה שקיבלת ממנו.

      Reply
  3. lillou
    June 30, 2013

    יפתי
    אני שמחה ממש לדעת שהגעת למקום שבו את שלמה (או לפחות, יותר שלמה) עם עצמך
    אני מגיעה בדיוק מהמקום ההפוך – הייתי הראשונה בכיתה שלי שלבשה חזיה (אל תסקלי אותי!) והגעתי בשיאי לקאפ דאבל ג’י (!)
    עברתי גם אי אלו שנים של הפרעות אכילה ועליה במשקל וירידה במשקל ושנאה עצמית והרבה דברים כיפיים שכאלה
    אני אישית כן בחרתי לשים את עצמי תחת סכין המנתחים ועשיתי הקטנה, ואני מאושרת עם התוצאה, אבל אני שמחה שאת שמחה עם ההחלטה שלך!
    תכל’ס, אין דבר חשוב מקבלה עצמית ולהיות מרוצה מההחלטות שלך
    אני עכשיו בשלב מתקדם של ההריון ואני חייבת לציין שלא קל לי לקבל את המשקל הנוכחי, את סימני המתיחה, הצלוליטיס, הירכיים שמשתפשפות, הבצקות (זה חידוש משבוע שעבר) וכו’ וכו’….
    אני מזכירה לעצמי (ובעלי מזכיר לי גם) שזה שווה את זה
    שהמטרה מקדשת את האמצעים ושגם ככה אני יפהפיה (לטענתו)
    בקיצור
    את יפהפיה
    וחכמה ומבריקה ומצחיקה
    וזה העיקר!

    Reply
    • BeautyBitch
      June 30, 2013

      לילו, אני ממש לא אסקול אותך- הנשים היחידות שיכולתי להזדהות איתן בנוגע לחזה כשקצת גדלתי היו נשים עם חזה ממש גדול. נראה ששני הקצוות סבלו מהאובססיה של החברה שלנו לחזה. והאמת היא שלא רק אנחנו, כל אישה שאני מכירה כמעט מוצאת בעייתיות בחזה שלה.

      מעבר לזה, את עוברת עכשיו את התהליך הכי מרגש שאת או הגוף שלך תעברו אי פעם! את יוצרת חיים. ואני יודעתשזה מלוכלך, ובצקתי, ומלא בחילות ודיכאון, אבל ראיתי אותך ואת פשוט זוהרת. את אישה יפהפיה ומקסימה ואני ממש שמחה שהכרתי אותך :)

      Reply
  4. Tali
    June 30, 2013

    מעיין זה פוסט חשוב מאוד- רק היום נתקלתי באישה צעירה (מהממת לפי כל אמת מידה) שמרגישה לא נוח עם החזה שלה. ולכל אחת/ד מאיתנו יש משהו שהוא לא שלם איתו בגוף.
    אני חושבת, שלפחות אצלי, הקבלה העצמית של הגוף (במיוחד אחרי הלידה) באה עם הגיל.
    תמיד היה לי גוף שנתפש יפה בעיני העולם (רזה, חזה סביר, שיער ארוך – בהתאם למוסכמות החברתיות המדכאות) אבל אני תמיד מצאתי “דפקטים” קטנים שגרמו לי להרגיש לא בנוח (הרגליים שלי שמנות, אף גדול וכו’).
    זה לאט לאט התמעט עם הגיל. עד שנכנסתי להריון ובהריון התאהבתי בגוף שלי – הפלא הזה שאני ובעלי יצרנו בתוכי חיים – זה מדהים! תקופת ההנקה גם העצימה בעיניי את גדולת הגוף שלי.
    אחרי הלידה נשארתי עם 7 קילו עודף ולמרבה הפלא שלי, לא התרגשתי מזה יותר מידי. לא נכנסתי לדיאטה היסטרית, לא מנעתי מעצמי ללכת עם בגד ים ולא הרגשתי רע עם הבגד ים…
    לאט לאט הגוף חזר לעצמו, והיום יש לי מיליון סימני מתיחה, החזה נפול אבל אני ממש ממש אוהבת את הגוף שלי – נהנת משמלות קצרות, נהנת מבגדים צמודים ומעניין לי תסבתא מה כל מיני אנשים זרים חושבים.
    חשוב לי לציין שזה תהליך שעברתי עם עצמי בעיקר – כי בעלי תמיד תמיד העריץ ותמיד נמשך ותמיד החמיא – גם כשהייתי 20 קילו יותר בחודש תשיעי.

    Reply
    • BeautyBitch
      June 30, 2013

      טלי, את עוררת שיחה מאוד ארוכה עם זוגי בנוגע להיריון. אחרי שקראתי את הטקסט שלך התחלתי לחשוב על הגוף שלי, ומה זה יהיה עבורי כשהוא יהפוך להיות משהו מדהים כמו ליצור חיים, כשהוא ישתנה ופתאום דבריך כמו החזה שלי והרחם שלי ימלאו איזשהו תפקיד מעבר למה שאני מכירה אותם. וזה מפחיד אותי ומדהים אותי ואין לי מושג מה זה יעשה לי. אבל את הכי עושה חשק, אם אפשר לרדד את מה שאמרת למשהו כל כך פשוט.

      אני ממש מקווה שיקרה לי מה שקרה לך. יש לי בהחלט את האדם הנכון לצידי, אני רק צריכה להיות מוכנה לתהליך.

      Reply
      • טלי
        July 1, 2013

        זה תהליך מדהים – הגוף משתנה, את נהיית מודעת לבדיוק מה את אוכלת, האם זה טוב או לא לעובר – לא מכירה את ההרגלים שלך אבל אני למשל המעטתי את כמויות הקפה הבלתי אפשריות שלי לפעם אחת ביום. אם את שותה / מעשנת אם התזונה שלך לא מאוזנת, כל זה יהפוך להיות אחריות שלך (ושל בן הזוג לוודא ולהכין / לקנות במידת הצורך את כל מה שצריך בשביל שיהיה לך נוח לאכול מאוזן).
        תדעי ותזכרי – בין אם תחליטי ללדת פה או בגרמניה שיש לך בחירה בין לידה בבי”ח לבין לידה בבית, בין לידה בחדר מלא רופאים ואפידורל לבין לידה טבעית… אני לא יודעת מה רמת המודעות שלך בנושא, אבל אני סומכת עליך שתקבלי החלטות בתבונה ומתוך ידע ולא מתוך הפחדות של משרד הבריאות / איזה זר ברחוב שיגיד לך שלילד קר באמצע אוגוסט. האינטרנט מלא במידע, יש קבוצת מאמאזון לכל שאלה ותהיה 24/7 ובעיקר – יש את האינטואיציות שלכם כהורים שידריכו אתכם…
        הדבר הכי מדהים בעיני, שאף אחד לא סיפר לי וזה משהו שהוא ביני לבין התינוקת המדהימה שלנו הוא שתנועות העובר שלה זהות לחלוטין לתנועות שלה מחוץ לרחם, וזה מן דפוס ייחודי שרק אני יכולה לזהות, כי היא גדלה בתוכי 9 חודשים. וזה קורה עד היום – אני מזהה דפוס תנועות שלה (היא פרחחית בת שנה ו-7 חודשים).
        וכמו שבכי של תינוק חסר אונים ינפץ את ליבך לרסיסים כך גם צחוק תמים ומתגלגל יעיף אותך לשמים כמו שמעולם לא עפת.
        אל תתני לעניין הטכני (השכמות בלילה, מקלחות, כביסה, האכלות) להרתיע אותך – לוקח בדיוק שבוע להתרגל לסדר יום החדש ואת מתפקדת כאילו יש לך 10 ילדים . זה לחלוטין תלוי בכם ובזה שלא תקחו קשה אם צלחת נשארה בכיור כל הלילה.
        יש קטעים קשים – בעיקר כשהם חולים ואין לך מה לעשות עם זה. זה שובר ומרסק לחתיכות. אבל זה עובר, ויום אחרי זה הם שוב מתגלגלים מצחוק והם שוב מגלים את העולם מחדש…ואתם שוב עומדים פעורי פה כשהיא מסדרת לעצמה בבית פלסטיק בחצר, בכוחות עצמה, שולחן וכסא (שרפרף גבוה וכסא נמוך) ומתיישבת לאכול שם ארוחת ערב. זה שובה לב ומרתק לנסות להבין איך היא רואה את ענייני היום.
        מאחלת לך שתכנסי להריון בקלות כשתרצו, הריון תקין ומלא חוויות טובות, האדרת דימוי הגוף המופלא (תזכרי שיש המווון בגדי הריון מהמממים באסוס בזול), ואני בטוחה שאתם תעניקו לגוזל הקטן את כל האהבה ואת ערכי הכבוד והחמלה שאתם חיים לפיהם.

        Reply
  5. karinana
    June 30, 2013

    אני זוכרת שסיפרת לי בתיכון שחיילים צפרו לך ולא האמנת שצופרים לך כי אין לך חזה..
    כשחושבים על זה באותה תקופה היה לנו מועדון פרטי של מיואשות חזה :)
    אני מאז הספקתי ללדת ולהניק (הקטע הכי כיפי בהריון היה קיום הציצים)
    והחזה לא בדיוק גדל אלא יותר בכיוון של התפנצר ונפל… בכל מקרה אני חושבת שאם לא ההתלהבות של גיא בכל פעם שהוא רואה אותי ערומה- מזמן הייתי עושה הגדלה, המסכנה מכל הסיפור הזה הוא – אנחנו לא צריכות לעשות הגדלה בשביל למצוא חן בגבר הנכון אלא למצוא את הגבר הנכון שיאהב את ויקבל וירומם את הבטחון העצמי שלנו עד שלא נצרך את השטויות הללו של לדחוף חומרים שהנזק המתמשך שלהם לא ברור…
    למזלנו-את ואני מצאנו- מומלץ לכל הבנות לאו דווקא השטוחות- זה בטבע שלנו לחפש פגמים ולנסות לרצות את הסביבה ולהתאים את עצמינו לציפיות של אחרים 😐

    Reply
    • BeautyBitch
      June 30, 2013

      כן.. אני זוכרת את זה. הייתי כל כך לא בטוחה בעצמי, הרגשתי כל כך לא מושכת. דני היה קורא לי ״סקסית״ וזה היה ממש מחמיא לי, ואז כמובן התחלתי לחשוב שאולי הוא חושב שאני סקסית כי הוא הומו ואני נראית כמו בן. אבל כמובן שזה קו המחשבה שלי :/

      באמת היינו אחיות לאותה הצרה, ובחתונה שלך כמשכת אותי לשירותים והראית לי שהחזה שלך גדל כל כך שמחתי! חשבתי לעצמי שגם כשאני אהיה בהיריון אני אוכל לחוות חזה בינוני.

      אנחנו ממש מצאנו את הגברים הנכונים, ואת פשוט צריכה לבוא לאירופה כבר ונוכל לחזור לצמד השטוחות שלנו.

      Reply
  6. karinana
    June 30, 2013

    *** המסקנה היא.. סורי לא היה לי רצף מחשבתי כשכתבתי

    Reply
  7. DanielleBN
    June 30, 2013

    אני באה מכיוון השני. החזה שלי לא עצום, אבל הוא גם לא קטן ובהחלט שמים לב אליו. אני יכולה להעיד שגם מהצד השני זה לא נוח (ואני זוכרת טוב מאוד את הצד השני, לא היה לי חזה עד אחרי התיכון, לקח לו זמן). המבטים, הערות, גם מהחבר’ה שחושבים שהם מחמיאים/ות, השיחה הכמעט אובסיסיבית הזו. גם למצוא בגדים שמתאימים יכול להיות סיפור אם החזה גדול יותר מהמידה הרגילה של הביגוד.
    איך שאני רואה את זה, אנשים ינסו לשנות איך שאת נראית בהתאם למושא היופי שלהם לא משנה מה – חזה גדול או קטן, שיער ארוך או קצר, עור בהיר או כהה וכן הלאה.

    בסופו של דבר אני חושבת שצריך לנסות להיות שלמות עם הגוף שלנו, איך שהוא, לא משנה מה אחרים אומרים. סקסיות זה לא מושג אבסולוטי ויש שיגידו שדוגמניות הן לא משהו לעומת בחורה עם מבנה גוף או חזה או כל דבר שהוא אחר.
    עם זאת, אני חושבת שאם העניין באמת מפריע, לשנות משהו זה לא דבר רע גם כן. כל אחת צריכה לראות מה שטוב *לה* ואם טוב לה לשנות שתשנה, אם טוב לה עם איך שהיא שתישאר.

    אני שמחה לשמוע שטוב לך עם איך שאת, בעיניי זה הכי חשוב.

    Reply
    • BeautyBitch
      June 30, 2013

      דניאל, אני מסכימה כל כך עם מה שאמרת. יש אובססיה חברתית לדברים מסויימים כמו חזה, והעובדה שהיה לך לא מוציאה אותך מחוץ לאובססיה, היא פשוט ממקמת אותך במקום אחר באובססיה. אני מקווה שיום אחד אני אהיה מספיק בטוחה בעצמי כדי להיות שלמה עם הכל, אבל בינתיים אני שלמה עם החזה וזה תמיד היה די עניין גדול עבורי. אז אני קצת אופטימית.

      Reply
  8. טל
    July 1, 2013

    את לא מבינה כמה אני מזדהה עם מה שכתבת!!
    אמנם מעולם לא דחקו אותי לניתוח אבל חשבתי על זה לא מעט פעמים….
    וסבלתי מזה מאוד בצעירותי. בנים לא היו מעיפים מבט לעברי בגלל החזה הקטן וזה גרם לי להמון רגשי נחיתות.
    בכל מקרה, שנים רבות אחרי (נראה לי שאני אחת הקוראות המבוגרות יותר שלך…. הכל יחסי) אני לא רק חיה איתם בשלום אלא גם אוהבת ושמחה עליהם כמו שהם בדיוק.
    לאחרונה אפילו גיליתי המון גברים שאוהבים את הציצים הקטנים – שמת לב שאמרתי גברים? זה ההבדל בינם לבין ילדים קטנים ומתלהבים

    בקיצור, את יפה כמו שאת וגם סופר מגניבה ואני לא זוכרת אם את נמצאת בברלין או בעיר אחרת בגרמניה אבל איזה באסה שלא חשבתי על זה לפני שבוע כשהייתי שם והייתי שואלת אותך על המלצות!

    תמשיכי להיות בדיוק כמו שאת!!! ותודה שפרסמת את הפוסט הזה!
    טל

    Reply
    • BeautyBitch
      September 5, 2013

      אני מצטערת שלא הגבתי עד עכשיו, מצאתי את עצמי קצת נמנעת מהפוסט, קצת נמנעת מהתגובות. אבל עכשיו אני מרגישה שוב כמה חשוב היה זה שכתבתי.

      ואני מודה לך כל כך על התגובה שלך, אני מקווה להיות את בעוד כמה שנים- מבוגרת יותר אבל שלמה יותר עם הגוף שלי. כי זה באמת לא עניין של מראה. זה עניין של תחושה.

      תודה על המחמאות :) ואני מפרסמת עכשיו את המדריך הברלינאי לשופינג אז בפעם הבאה שתהיי כאן, לא תפספסי דבר!

      Reply
  9. נגה
    July 2, 2013

    פוסט ממש חשוב ומרגש. תודה לך על הפתיחות והשיתוף, אני מניחה שהרבה בחורות יזדהו עם מה שכתבת- כי אם זה לא החזה זה המשקל, ואם זה לא המשקל זה צבע העור וכו. החברה היום מנסה לגרום לנו להרגיש לא בסדר עם מה שיש לנו כדי שלא נשים לב שהם דוחפים אותנו לצרוך דברים שאנחנו לא באמת צריכים.
    …ולחזה קטן יש המון יתרונות, אני מדברת מניסיון, וכאחת שגדלה עם אחות קטנה בעלת חזה עצום

    נגה

    Reply
    • BeautyBitch
      September 5, 2013

      נגה, אני חושבת שעלית על זה בדיוק. זה עניין של מישטור וזה מן הסתם משתנה עם ההיסטוריה והתרבות, העניין הוא פשוט להחדיר לך שאת לא מספיק טובה. ואני יודעת שלגדול עם חזה עצום זה נוראי באותה המידה.

      Reply
  10. Macabre Doll
    August 4, 2013

    תקשיבי יקירה, בתור שופעת חזה שעשתה הקטנה יש לי כמה דברים להגיד לך
    חזה קטן לא גורם לבעיות גב, אפשר לצאת איתו לריצה והיא נראה מעולה בסטרפלס סקסי ונשי (כן כן) וזו עוד רק רשימה חלקית של יתרונות
    כמו שזה נראה לי מהצד, אין שום סיבה שאת מרצונך החופשי תלכי לעשות הגדלה, זו תהיה הספעה של הסביבה נטו…
    well fuck them
    מילא אם באמת היה נובע ממך הרצון לעשות, אז הייתי אומרת קומי ותלכי. אבל לא נראה לי זה באמת רצון שלך.
    את כבר יודעת את זה בעצמך, אני רק מחדדת ומדגישה

    Reply
    • BeautyBitch
      September 5, 2013

      בובה מקאברית (כיף לכתוב את זה בעברית) אני יודעת שיש המון יתרונות, אבל הרי העניין הוא לא היתרונות או החסרונות אלא ההרגשה, והעובדה שכל הזמן גורמים לך להרגיש שאת לא מספיק. לא מספיק חלקה, לא מספיק רזה, לא מספיק שדיים.

      ואת צודקת, הייתי עושה כבר קודם אם לא הייתי יודעת בתוך תוכי שזה לא הדבר הנכון לעשות.

      Reply
  11. רעות
    August 4, 2013

    קודם כל, את נראית מצוין, וגודל החזה שלך סופר מתאים לך!
    שנית, אני בטוחה שהרבה בעלות חזה, גם אם קטן למדי, כמוני, הצליחו להזדהות, כי משום מה “הגודל כן קובע” בימינו לצערי, ואפילו בעלות חזה קטן יכולות להבין במה מדובר…
    וחוץ מזה שהכי יפה זה מראה טבעי מאשר מלאכותי, במיוחד כשזה מגיע לשדיים, לכן אני חושבת שעשית את הבחירה הנכונה :)

    Reply
    • BeautyBitch
      September 5, 2013

      רעות, תודה רבה לך :) אני חושבת שבתור מישהי עם חזה קטן את בוודאי מכירה את ההרגשה הזו, וכמוני יודעת שהחברה מכניסה לנו סטנדרטים לא הגיוניים.

      Reply
  12. רוני
    September 5, 2013

    זה באמת מדהים איך כמעט אין נשים שמרגישות טוב עם השדיים שלהן. מכירה מעט מאוד שמרגישות שהוא אחלה. בין אם התחושה היא שהוא קטן מדי, גדול מדי, לא עומד מדי, לא בצורה ה”נכונה”, ממוקם “לא טוב” ועוד כל מה שאפשר להעלות על הדעת – זה כמעט תמיד שם. וזה הקטע, שזה לעולם לא יהיה “מושלם”. בעצם רק ניתוח מביא תוצאות “מושלמות”, כאלה שרק אחוזים בודדים מהנשים נולדות איתן באופן טבעי. אז מה, 95% מהנשים לא נראות טוב כי זה לא כמו כשזה אחרי ניתוח?
    מתה על הסרטון הזה של לייסי גרין שאומרת את הדברים כמות שהם

    Reply
  13. Lace and Chiffon
    September 15, 2013

    קצת באיחור,
    אבל רק עכשיו ראיתי את הפוסט הזה והוא כל כך קרוב ללבי…
    עברתי חוויה דומה בגיל ההתבגרות,
    החזה לא גדל גם בהגעתי אל הבגרות!
    אמנם, לעולם לא שקלתי להגדיל אותו,
    פשוט כי לא אהבתי את המראה של החזה המנותח ומנופח.
    בדיוק כמוך כעת אני שלמה לגמרי איתו ולא מוכנה להחליף אותו בשום חזה שבעולם!
    הוא קטן ומקסים!
    וגם את~
    הוא לגמרי פרופורציונאלי לגופך ואת נראית נהדר!

    Reply

Leave a Reply to נגה

Cancel Reply