ההתמודדות שלי עם החרדות

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה כששכבתי על רצפת השירותים מלאה בקיא, רועדת מקור מפחדת מהחיים. חרדה. התקף חרדה, ככה קראו לזה אז, ככה התרגלתי לקרוא לזה היום, באמצע הלילה התעוררתי מכוסה זיעה, ועם תהום שנפתחה לי באמצע החזה. התקפי החרדה האלה מלווים אותי מגיל 15, לפעמים עדינים יותר ולפעמים אני מאבדת את ההכרה ושליטה בסוגרים בפומבי. זה יכול להיות מאוד מביך ונוראי. עכשיו אני במיטה, עירומה מתקתקת באייפד ומקווה שזה ירגיע אותי קצת, שהכתיבה תעזור לזנקס לעבוד, שלהיחשף בפניכן יהיה עוד צעד שלי לקראת עתיד חדש ונטול חרדות.

לפני שבוע התחלתי לרדת במינון של הציפרלקס, אני לוקחת מעכבי סרוטונין כבר כמעט 6 שנים ואני חייבת להודות שקצת נמאס לי. לא אכפת לי כמה ראיונות עם פסיכיאטרים ורופאים אראה, וכמה פעמים אחליף מינונים ושמות גנריים, החשק המיני שלי עדיין נפגם ויותר חשוב מכך- חדות המחשבה שלי נפגמה. אולי אני מדמיינת, אבל הדבר הזה שעושה אותי אני, קצת מתעמעם עם התרופות. אז לקחתי את העסקה, היא נראתה טוב ממש- בלי חרדות, אבל גם קצת בלי עצמי. לפני יותר משבוע החלטתי לחזור בי מהעסקה, לנסות בלי הכדורים. אחרי הכל, יש לי דירה נחמדה, בן זוג אוהב ומדהים, כלב, חתול, בלוג, אוטוטו תואר- אני יכולה לעשות הכל, לכבוש הרים וכאלה.

אז למה אני מכורבלת עירומה, עם כאב בטן מקפיא בצד המיטה? למה הקאתי על עצמי בלי שליטה? למה אני לא מצליחה להשתלט על החרא הזה?

ברגעים הראשונים של ההתקף חזרתי ואמרתי לעצמי בראש ״זה כי הפסקת עם הכדורים, עכשיו תחזרי אליהם והכל יהיה בסדר״, אני נזכרת במילים האלה ולוקחת אותן בחזרה. אני לא אחזור לכדורים, אני אנסה בלעדיהם, כי אני רוצה את היצירתיות שלי, כי אני בוטחת בבן הזוג שלי שיעבור את זה איתי, כי אני יותר חזקה משאני נותנת לעצמי קרדיט, כי כי כי כי די.

החרדות היו סיוט, הסתגרתי בבית חודשים ופחדתי לצאת, הורדתי המון במשקל בגלל הדכאונות או הפראנויות, לא היו לי קשרי חברות או קשרים רומנטיים, לא יכולתי להחזיק עבודה או תואר באוניברסיטה. אבל היו בה כמה דברים חיוביים, היא קירבה אותי למשפחה שלי, שהיו שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך, אמא שלי עם הסבלנות האינסופית והחום שמתפרץ דרך הטלפון, אחי שמצליח לגרום לי להרגיש בבית גם על הירח, ואבא שלי שבאמת מוכן לנסוע עד סין וחזרה אם אבקש ממנו.

למה אני כותבת על חרדות בבלוג של אופנה וטיפוח זו שאלה טובה, אני יכולה להגיד שזה בלוג אישי וזה חלק ממני, אני יכולה לומר שאני פשוט צריכה להוציא את זה עכשיו ושלא אכפת לי. אבל הסיבה האמיתית היא שהחרדות הן מה שהתחילו את הבלוג הזה, אז מגיע להן מקום של כבוד. ההתעסקות הזו בדבר שהוא כביכול שטחי, חיצוני, אסתטי ולא מחייב כל כך מרגיעה אותי. שגרת הבוקר שלי, בה אני מצחצחת שיניים, שוטפת פנים, מי פנים, קרם לחות, קרם הגנה- גורמת לי להרגיש שאני יכולה לשלוט בשבריר ממה שעובר עליי, שיש לי כוח ושאני משתמשת בו כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר, נעים יותר. זה לא פשוט עבורי, לבחור לעשות משהו כל יום מחדש, משהו בשביל עצמי.

33 Comments

  1. Dehed
    July 9, 2012

    את מקסימה ואני אוהב אותך

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      אתה הכוח שגורם לי להמשיך, רשת הביטחון שלי האהבה הבלתי מותנית שלי, אני אוהבת אותך

      Reply
  2. yael
    July 9, 2012

    הפוסט הזה הוא אחד הדברים המרגשים, הכנים והאופטימיים (כן, כן יש בו גם מזה להרגשתי) שיצא לי לקרוא.
    ומכיוון שאת היא בעליו, זה עושה אותך גם מרגשת, כנה ואופטימית.
    שזה שילוב תכונות נפלא.
    נהנית מאד לקרוא אותך תמיד, והפעם – במיוחד.

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      אני שמחה שמצאת בו אופטימיות, לפעמים אני מאבדת אותה בתוך הייאוש. תודה רבה לך על המילים החמות, באמת היה קשה לי להוציא את זה כאן, והתגובה שלך הבהירה לי שזה שווה. תודה עמוקה יעל.

      Reply
  3. מיכל
    July 9, 2012

    הפוסט הזה שובר וקורע מרוב שהוא אישי. אבל הוא קצת מעודד אותי, כית אני מדמיינת אותך חוזרת אליו בעוד כמה חודשים. כדורים או לא, את עם ראיה מפוכחת לחיים ואת תצליחי לחיות את החיים שלך כמו שאת רוצה אותם.

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      מיכל היקרה, אני כל כך מקווה שאת צודקת. כל תא בגוף שלי מקווה. תודה שאת מאמינה בי.

      Reply
  4. Karinana
    July 9, 2012

    בייבי שלי אני אוהבת אותך מלאא!
    את בנאדם עם כוחות נפשיים שאין כמוהם ובאמת שאני מאמינה בך, את בטח ירשת את זה מאמא,
    כי אין דבר יותר נוראי מלדעת שכואב לילד שלך ואין לך את הקסם הזה שיגרום לכך שהכל יעבור, ולמרות שטרם יצא לי להכיר את דודו אני יודעת שהוא עושה לך טוב!
    שולחת לך חיבוק ענקייי
    אוהבת אותך

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      בוודאות ירשתי את זה מאמא. מקבלת את החיבוק שלך ומאחלת לך שתמיד תוכלי לעזור ליאהב בכל מה שיצטרך, ושלא יצטרך. אוהבת אותך המון.

      Reply
  5. Trischi
    July 9, 2012

    מורידה את הכובע בפניך – לא על האומץ להיחשף, על האומץ לקחת את גורלך בידיך, ולא על זה שאת לא מפחדת, על זה שאת מפחדת ועדיין עושה ועושה ועושה.

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      מתה מפחד. אבל עושה. תודה על התמיכה סקסית.

      Reply
  6. טל
    July 9, 2012

    הי מעין, הפוסט שלך מרגיש והחשיפה בהחלט ראויה להערכה…
    את לא לבד, והרבה יכולים להזדהות איתך בקטע הזה, וכל הכבוד לך על ההחלטה לא לוותר בעניין הכדורים ולהיות עצמך. אני סובלת מאז שהייתי ילדה מאו.סי.די. לא כ”כ חרדות, אבל הרבה מצבי רוח ודאונים שגובלים בדיכאון. פעם התביישתי בזה, כיום אני מבינה שכל אחד “דפוק” בדרכו שלו, וזה חלק ממני ואין מה לעשות חוץ מלהשלים את זה ולקבל את זה. גם בשבילי העיסוק ביופי ובאיפור, ובאמנות באופן כללי, (חוץ מהיותו מקצוע), הוא דרך להשתחרר ולהסיח את הדעת.
    אני אישית מעולם לא לקחתי כדורים, מהסיבות שכתבתן עליהן. לא התאימו לי התופעות לוואי ותמיד האמנתי שעם התמיכה שאני מקבלת אני יכולה להתמודד לבד. מקווה שהכל יהיה בסדר :)
    תרגישי טוב, וכל הכבוד על הפוסט המרגש והכנה.

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      טל היקרה, לקח לי המון זמן להבין שכל אחד דפוק בדרכו שלו. במשך שנים הסתובבתי בעולם במחשבה שאני פגומה, לא ניתנת לאהבה. היום אני יודעת שגם אנשים שנראים מדהימים ויפים (כמוך) יש המון דברים שמתחוללים בפנים, לאו דווקא חיוביים. אני מקווה שבאמת אצליח עם הפסקת הכדורים, אני מקנאה בך ובהתמודדות שלך בלעדיהם, אני פשוט כנראה הייתי צריכה דרך ארוכה יותר. תודה לך על תגובה מרגשת.

      Reply
  7. Nicole.Vodki.Fox
    July 9, 2012

    הדבר הכי קיטשי וקלישאתי לעשות יהיה להגיד לך כל הכבוד על האומץ שלך ולמחוא כפיים כאילו שאנחנו בקבוצת תמיכה, אבל לפעמים כנראה שזה הדבר הנכון. אני מכירה את התחושה המחליאה הזאת ואת החרדה, זה משתק, זה מונע ממך לנהל חיים רגילים, אבל כמישהי שמכירה אותך אישית אני יכולה לומר שאת באמת הרבה יותר חזקה ואמיצה ממה שאת חושבת על עצמך. יש הרבה אנשים שישארו בבוץ הזה וירחמו על עצמם, שיתנו לחרדות שלהם להשתלט על כל מה שנשאר מהם, אבל את מפגינה אומץ וחוכמה, את אחת הנשים היותר חכמות ואינטלגנטיות שאני מכירה (ונשים חכמות זה דבר מאוד נדיר לצערנו), את אדם מיוחד, ומוכשר ואני שמחה שאני מכירה מישהי כמוך.

    וכן כמו שדויד אמר, גם אני אוהבת אותך :)

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      זה הדבר הכי קרוב לקבוצת תמיכה שיש לי. ואני באמת מרגישה תמיכה מהתגובות כאן, זה מוזר אבל אמיתי כל כך. אני לא חושבת שאמרתי לך שפעם פחדתי ממך, את יפה מידי וחכמה מידי בשביל לחבב מישהי כמוני, אז שמרתי ממך מרחק. היום זה קצת עבר לי, (הרגשת הנחיתות העצמית, לא המחשבה שאת אדירה) גם אני אוהבת אותך ומקווה שהחרדות שלך ייעלמו יחד עם שלי, לעולם החרדות הלא רצויות.

      Reply
  8. שירה
    July 9, 2012

    את בן אדם מאד מיוחד וזה לא חדש, אחיינית יקרה תדעי שאני מחזיקה ממך , סומכת עלייך ובאמת מאמינה בך ותמיד אבל תמיד פה בשבילך. <3

    Reply
    • BeautyBitch
      July 9, 2012

      דודה יקרה, אני מחזיקה ממך. את אמא מדהימה ואישה נהדרת. אוהבת אותך ותודה על המילים החמות.

      Reply
  9. Anna
    July 9, 2012

    אני מתבוננת מרחוק בדרך שאת עושה כבר שנים, ואני מלאה הערכה עצומה כלפייך.
    גאה בך על ההחלטה שלקחת אבל יותר מזה, על כך שאת רואה את התהליך בשלמותו ובוחרת לא להתייחס לקושי כאל מכשול נקודתי שיש לנצח, במילים שלך – “להשתלט על החרא הזה”.
    החרא הזה הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, אפשר לומר שזו העיסקה האמיתית. בעיניי הבחירה להרפות מעט מהצורך בשליטה היא המפתח ליצירת מערכת יחסים בריאה עם המפלצת שאין מה לעשות, נמצאת שם, בתוכי ובתוכך וברוב האנשים מסביב. כל אחד אוכל את הכאפות שלו אם כי יש כאלה שיודעים להסתיר את זה בצורה יותר מוצלחת.
    אבל המפלצת הזו בדרכה גם עיצבה אותך להיות האדם המדהים שאת, עזרה לך להתחיל בעשייה שמעצימה אותך (הבלוג הזה) ואני מקווה שגם גרמה לך להבין שאת ראוייה לאהבה למרות, ובזכות.
    חיבוק גדול

    Reply
    • BeautyBitch
      July 15, 2012

      אנה יקירה שלי, תמיד יש לך תובנות כל כך מעמיקות וחודרות. אני שמחה שהכרתי אותך, ואשמח שתחזרי להיות חלק יותר פעיל מחיי. אני מתגעגעת אלייך.

      Reply
      • Anna
        July 15, 2012

        בובה, הכל בזכות המראה המדוייקת שאת מצליחה להציב לאנשים – תראי איזו היענות מדהימה יש פה, איזה כיף :)
        מתגעגעת ואשמח גם, דברי אתי כשיתאים

        Reply
  10. Owlen
    July 10, 2012

    עחחח… איזה כיף זה להיחשף… גם אני רוצה קצת לפסק רחב ושיראו לי את הניקוד… אז שתדעי שגם אני הייתי על אס. אס. זה. אני. למרות שהקפדתי לקחת כמויות ממש קטנות בשביל קצת לעכב את הדיקי והרבה לעכב את השפיכה.

    ורציתי לדבר איתך על זה, כי השפיכה, ובכלל המין, זה הדבר היחיד שחשוב באמת, אז אם את יודעת שזה פוגע לך בזיקפות אז אני שמח שאת מפסיקה, כי קיום בלי מיניות ו/או חשק זה לא באמת קיום אמיתי, ולגאון שלך מגיע את כל מה שאת יכולה לתת לו – במיוחד אם הוא כזה תומך כמו שאת כותבת. (הי, זה שאני מקנא בו לא אומר שאני לא מפרגן)

    את חושבת שבזוגיות החלטות כאלה צריכות להתברר בזוג? “מתאים לך יותר מין בתמורה ליותר דיכאון?” וכאלה… או שזה כמעט לגמרי עניינו הפרטי של כל צד? תמהתני.

    בכל מקרה מאז שהפסקתי לעולם לא היה לי אף דיכאון מהסוג שהיה לי לפני כבר עשר שנים. גם בגלל שהייתי סתם מדוכא פרווה לא רציני, וגם בגלל שניהיתי אז בן 30 שלפי הסטטיסטיקה נראה שעוזר יותר מכל כדור.

    בכל מקרה תורידי את המינון לאט(!) ואל תתבישי לחזור בחזרה. את לא צריכה לכבוש הרים וכאלה – רק לראות קצת ממה שמי שמכיר אותך רואה עליך מיד. אם רק היית יכולה… טוב גם זה אולי יקרה אחרי גיל 30.

    אוהב אותך, אפילו שאת גוררת אותי לבלוגים על “ביוטי”. תודה על הפוסט!
    אורן

    Reply
    • BeautyBitch
      July 15, 2012

      אורן היקר מכל,

      קודם כל אתה יודע שאני אוהבת אותך, והעובדה שאתה מגיע לפוסט ״ביוטי״ לא נראית לי מובנת מאליה. אני קושרת את עניין המיניות עם הכל בי, היצירתיות, חדות המחשבה, הכל חלק מאותו המנגנון, ובכך אני מסכימה איתך.

      העניין המיני תמיד היה ויהיה משהו שאנחנו מחליטים עליו יחד, הגאון שלי יודע מה טוב בשבילו. באמת שמעולם לא הייתי עם אדם תומך יותר ממנו.

      Reply
  11. Zorikit - Little Miss Sunshine
    July 10, 2012

    היי מעיין, פעם ראשונה שאני פה וזה הפוסט הראשון שלך שקראתי.
    אני רק רוצה להגיד לך שאפו על החשיפה, זה ממש לא קל ולא מובן מאליו שאת מוכנה ולהיחשף ככה.
    וזה מצויין שאת שמה פוסט כזה באמצע בלוג אופנה כי כל מה שאמרת נכון – זה בלוג אופנה אבל מה שעושה אותו מיוחד זאת את. נדירות הבלוגרים שמשתפות משהו על החיים שלהן, בטח שמשהו אישי כל כך.
    בהצלחה עם ההתמודדות, אני מאמינה שתצליחי לבד!
    זוהר

    Reply
    • BeautyBitch
      July 15, 2012

      תודה רבה זוהר,
      היו לי התלבטויות בנוגע לחשיפה הזו, אבל הבלוג הזה הפך לחלק ממני מהר מאוד, על כל המשתמע מכך- כולל הצדדים הפחות חיוביים שלי.

      Reply
  12. sarit - vanillasky3010
    July 10, 2012

    מעיין היקרה,
    רציתי להודות לך על החשיפה, את מדהימה.
    הפוסט מצוין וראוי! ריתקת אותי לגמרי, את כותבת נהדר ואותי ואני בטוחה שעוד רבים הרווחת כמנויה.
    אני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם!
    שלך,
    שרית.

    Reply
    • BeautyBitch
      July 15, 2012

      שרית, גרמת לי לחייך מאוזן לאוזן, ובכנות גמורה, זה ממש לא קל היום.

      התרחקתי קצת מהתגובות לפוסט הזה, לא יודעת למה, מפחד לא מוסבר. עכשיו אני קוראת אותן, ושלך פשוט נפלאה.

      מקווה לא לאכזב אותך כקוראת,

      מעין

      Reply
  13. אלינוריגבי
    July 10, 2012

    מדהימה. נהדרת. מרגשת. והתגובה של דוד ושלך אליו עשתה לי לבכות. בקטע טוב. אוהבת אותך.

    Reply
    • BeautyBitch
      July 15, 2012

      הלוואי והיה לי מעט מהכישרון המוסיקלי שלך, אולי הייתי יכולה להעביר את זה דרך מוסיקה. את עושה זאת הרבה יותר טוב ממני, אוהבת המון.

      Reply
  14. Sivan- Masks Off Masks On
    July 10, 2012

    מעיין, את כל כך מרגשת, היה לי עור ברווז מהשורה הראשונה שכתבת ועד לאחרונה. מהמעט שהספקתי להכיר אותך, את
    מדהימה, את מעניינת ומוכשרת, ואני בטוחה שאת תהיי בסדר!
    זה מדהים איך אנחנו נוברות אחת בעולמה “השטחי” של השניה מבלי להכיר ומבלי לדעת דברים גדולים כאלה, ועכשיו אני אפילו מרגישה יותר קרובה אלייך, הבלוג פתאום הופך ליותר אישי, יותר מעורר הזדהות, אמפטיה וסימפטיה.
    אני מחזיקה לך אצבעות ושולחת לך חיבוק חם חם!
    סיון

    Reply
    • BeautyBitch
      July 15, 2012

      תודה על כל המחמאות :) ואת צודקת, אנחנו מאוד עסוקות בעולם השטחי, אבל אני באמת רואה אותו כמראה לעולם הפנימי, הוא נותן לנו אפשרות לדבר, להתחבר ולהכיר בצורה יותר ״בטוחה״ פחות מבהילה ואינטימית.

      שולחת לך חיבוק ונשיקה.

      Reply
  15. לילך
    July 15, 2012

    פוסט אמיץ. גם אני מתמודדת עם התקפי חרדה מגיל צעיר, ולא נראה לי שהייתי יכולה לוותר על הכדורים. את כותבת מאוד יפה וחשוף.

    Reply
    • BeautyBitch
      July 15, 2012

      תודה לילך, בימים האחרונים אכן לא קל לי כל כך, אבל אני משתדלת לא לוותר. יכול מאוד להיות שאחזור לתרופות בקרוב, אבל גם אם כן, זה לא כישלון מבחינתי.

      לא חשבתי שאני אגיע למישהי עם התקפי חרדה כמוני, העובדה שמצאת אותי וכתבת לי ממש מרגשת אותי.

      אני מאחלת לך רק טוב.

      Reply
  16. נטלי
    July 25, 2012

    היי מעיין
    אני ממש במקרה הגעתי לבלוג שלך ונתקלתי בפוסט הזה ואפילו שהוא קצת ישן הייתי חיבת להגיב
    כמו שכבר כתבו לך פה זה ממש אמיץ מצדך
    אני גם סובלת מחרדות כבר כמה שנים והעלה לי סוג של חיוך כשכתבת שעוזר לך להתעסק בדברים “שטחיים” כמו הבלוג כדי להסיח את הדעת מהחרדות כי זה בדיוק מה שאני עושה גם
    (אם נגיד קשה לי להרדם כי יש לי מחשבות תורדניות אני ישר מתחילה לחשוב על הלקים שבא לי לקנות ולשים ונרדמת)
    בכל אופן, גם לי המליצו לקחת כדורים ולא רציתי גם בגלל הבריאות וגם בגלל חשש מהתופעות לוואי (חרדות, כבר אמרנו לא ? :) )
    קיצר אז התחלתי ללכת לבחורה נחמדה שמטפלת בשיטה קוגנטיבית התנהגותית, הייתי סקפטית אך הרשי לי לומר לך, זה עובד אם תרצי עוד פרטים על זה את יכולה לחפש בגוגל או כמובן לפנות אליי במייל בכיף
    יום טוב, נטלי :)

    Reply

Leave a Reply to BeautyBitch

Cancel Reply